¹ כן נראה להשלים.

² לפנינו, בגמ׳ וברי״ף כ״י נ״י: ׳רבה בר רב הונא׳. וברי״ף: ׳אמר רבי אבא אמר רב הונא׳.

³ נקט לשון הגמ׳ הא״ד שבגמ׳ וכ״ה ברי״ף.

⁴ עפ״י רש״י ד״ה לא שנו (שמפרש כן את הלישנא קמא).

⁵ פי׳: ׳אלא למלאת׳ (וכ״ה ברש״י).

⁶ לשון הרי״ף וכ״י אפ׳ (ראה דק״ס, ד). ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳אבל׳.

⁷ רש״י ד״ה אבל לשפוך (בשינוי).

⁸ כגי׳ בד״פ (ראה דק״ס, ב). וברש״י לפנינו: ׳למים׳. [ועי׳ במשנה לעיל (פז, ב): ׳גזוזטרא שהיא למעלה מן המים׳. וגם שם י״ג ׳מן הים׳. וכתב שם בעל דק״ס, ע: ׳בכל הדפוסים הישנים: מן הים, ו׳הגיה המהרש״ל כלפנינו׳].

⁹ לפנינו ברש״י ׳שהנהר׳ מוליך׳, ולעיל (ראה הע׳ קודמת) גרס, ׳למים׳, ומים ונהר חד. ויש להעיר, דבדפוס ראשון (ונציה), גרס במשנה לעיל ׳לי׳[ם]׳, וכאן ׳מפני שהנהר מוליך׳ (ובדק״ס לא ציין לזה).

¹⁰ כן נראה להגיה.

¹¹ כרי״ף שנקט כא״ד, ד׳לשפוך שרי׳. וכ״פ הרמב״ם (הל׳ שבת, ט״ו, ט״ו). ועי״ש במ״מ שביאר טעמו ׳מפני שהוא כמו כרמלית, ולא גזרו בו׳. ורש״י (ד״ה אפילו לשפוך), פי׳ משום ד׳לא איכפת ליה דליפקו לבראי׳.

¹² כגי׳ בד״ש (דק״ס, ד) והרי״ף. ולפנינו ליתא תי׳ ׳אפי׳⁠ ⁠׳.

¹³ שם.

¹⁴ לפנינו בגמ׳ נוסף: ׳פשיטא׳.

¹⁵ רש״י ד״ה מה בין זה לעוקה.

¹⁶ במשנה לקמן.

¹⁷ כ״ה ברש״י.

¹⁸ כגי׳ בכי״מ ורש״י (ראה דק״ס, ג). ולפנינו בגמ׳: ׳הני תיימי׳.

¹⁹ רש״י ד״ה התם תיימי מיא (בשינוי מועט).

²⁰ פי׳ ׳להכי היא׳ שיבלעו במקומם ולא יצאו (ומחשבה זו ׳לא נתקיימה׳..). ולפנינו ברש״י: ׳לאו מחשבתו להכי..׳ (וראה ההע׳ הבאה).

²¹ כגי׳ בכ״י וד״י (ראה דק״ס, ג). ולפנינו ברש״י נוסף: ׳ולא נתקיימה מחשבתו ושרי, דאפילו איכוון, איסורא ממש ליכא׳ (וראה הע׳ קודמת).

²² כ״ה במשניות שלפנינו. והרמב״ם גרס במשנה ובפירושה: ׳כצוצרה׳. וכבר כתב לעיל (ז׳, ד): ׳וכצוצרה, היא הגזוזטרא הידועה אצלינו בשם אלדרבוז׳ (וראה לקמן הע׳ 257).

²³ כ״ה במשניות מהד׳ הרב י׳ קאפח. ובמשניות שלפנינו: ׳מן המים׳ (ולקמן בפי׳: ׳מעינות המים והנחלים, וראה לעיל הע׳ 240).

²⁴ תרגום של הרב י׳ קאפח: כצוצרה, הם הבליטות היוצאות בקירות החצרות על רשות הרבים (כמו שנתבאר), ופעמים מוציאין אותן הכצוצריות על גבי מעינות המים והנחלים כעין תקרה, ועושין בה חור ושואבין דרכו מים מאותו המעין או הנחל. אמר שאסור לשאוב דרך אותו חור עד שיעשה מחיצה, או מלמעלן, כלומר מן החור משולשת למטן כעין בית יד (ורבים עושין כן אצלנו) ואז נאמר גוד אחיד מחיצתא, ורואין כאילו אותו הבית יד מגיע עד המים (וזו צורתו) או שעושה מחיצה על המים ונאמר גוד אסיק מחיצתא ורואין את המחיצה כאילו הגיעה עד החור שבכצוצרה ששואבין ממנה ונגעה בו, וכאילו כל השאיבה בתוך מחיצה (וזו צורתה). ואם היתה החצר שתי קומות אחת על השניה, והוציא מכל קומה כצוצרה, וחור שבזו כנגד חור שבשניה עד שכשמשלשלין את הדלי מן העליונה לשאוב נכנס דרך החור שבכצוצרה התחתונה ואח״כ מגיע אל המים ורבים עושין כן, הרי בזה יש דינים הנני מבארם לך: אם היו שתי הכצוצריות בתוך עשרה טפחים הרי כל אחת מהן אוסרת על חברתה ואפילו עשו מחיצה, ואסור להם לשאוב ביחד אלא אם כן עירבו [אחרי שיעשו מחיצות]. ואם לא היו שתיהן בתוך עשרה טפחים אלא היה ביניהן יותר על כך יש בהן חילוק, אם עשתה העליוה מחיצה ולא עשתה התחתונה (כצורה זו) העליונה מותרת והתחתונה אסורה. ומה שאמר במשנה זו שתיהן אסורות, הוא בתנאי אם נשתתפה התחתונה עם העליונה בעשיית המחיצה, ולפיכך אוסרת עליה עד שיערבו. ואם עשתה התתונה ולא עשתה העליונה (כצורה זו) שתיהן אסורות, לפי שהעליונה משותפת עם התתונה בדרכה שבין המים וכצוצרה התתונה והרי היא אוסרת עליה, וגם העליונה אסורה לשאוב כיון שלא עשתה מחיצה, ולפיכך שתיהם אסורות. ואם עשו מחיצה שתיהם מותרות. וכל מקום שאמרנו אסורות, כלומר אסורות עד שיערבו.

²⁵ לפנינו: ׳אל כצוצרה׳ (וראה לעיל הע׳ 254).

²⁶ כן נראה להגיה (דנוסף בטעות הדומות).

²⁷ טעות המעתיק. ולפנינו: ׳פהי אוסרת׳ (וראה מבוא).

²⁸ כגי׳ בד״ש (דק״ס, כ), רי״ף כ״י נ״י ורחב״ש. ולפנינו (וכן במשניות מכ״י הרמב״ם): ׳שהיא פחותה׳

²⁹ כגי׳ בכ״י מינכן (דק״ס, כ), רי״ף, רש״י, ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו במשנה: ׳בתוכה׳ (וראה לקמן הע׳ 267).

³⁰ פח, א-ב (וכ״כ רש״י, בד״ה אין שופכין).

³¹ רש״י ד״ה עוקא.

³² רש״י ד״ה מן הנקב ולמטה.

³³ כגי׳ בכ״י מינכן (דק״ס, ל), רש״י, ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו: ׳בין מבחוץ ובין מבפנים׳.

³⁴ רש״י ד״ה בין מבפנים (בשינוי מועט).

³⁵ לפנינו ברש״י: ׳בתוך׳ (וראה לעיל הע׳ 261).

³⁶ כגי׳ בכ״י וד״י (ראה דק״ס, ל). ולפנינו ברש״י נוסף: ׳סמוך לחצר׳.

³⁷ רש״י ד״ה אלא שמבחוץ צריך לקמור (בשינוי מועט). ופי׳ הריטב״א כוונתו, דאם ׳הוא מגולה, פעמים שיעלה בקרקעית העוקה טיט ורפש.. ויתמעט גובהו מעשרה ונמצא שהוא כרמלית, ואולי יפחת עד פחות משלשה שהוא רה״ר, וכי זריק התם ה״ה שופך מרה״י לכרמלית או לרה״ר׳. אבל ברמב״ם (הלכות שבת טו, טז) יש טעם אחר, שכתב: ׳וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ, כדי שלא תראה העוקה הזאת מרה״ר׳ (וכן בפי׳ למשנה: ׳כדי שתהא מובדלת מרה״ר׳). ועי׳ בפי׳ רחב״ש שפתח מפי׳ רש״י: ׳..לקמור, פי׳ לכסות פיה בנסרים׳. ובהמשך מצטט טעמו זה של הרמב״ם (הנ״ל). וריב״ח הביא רק את פי׳ הרמב״ם (עי״ש הע׳ 233 ובמבוא).

³⁸ כן נראה להשלים. ולפנינו ברש״י: ׳לתוך מקום פטור׳. והשווה למש״כ הב״ח (אור״ח סי׳ שנז): ׳ומ״ש וצריך לכסות בנסרים כדי שתהא מקום פטור וכו׳. פירוש שאם לא יכסנה הוה ליה כרקק מים בר״ה׳. ואם אינה עמוקה ג׳ ה״ה רה״ר.

³⁹ כגי׳ בספר העתים, או״ז, המאירי והריטב״א. ולפנינו במשנה: ׳לתוכו׳ (וראה לעיל הע׳ 261).

⁴⁰ רש״י ד״ה ביב.

⁴¹ כן גי׳ הר״י מלוניל, או״ז, רע״ב והב״י (סי׳ שנז, ב׳) ברש״י. ולפנינו (ברש״י), כל׳ המשנה: ׳שהוא׳.

⁴² רש״י ד״ה שהוא קמור.

⁴³ כ״ה ברש״י.

⁴⁴ במשנה נוסף: ׳אפילו גג או חצר מאה אמה׳ לא ישפוך (ונראה דנקט ל׳ רש״י, ראה ההע׳ הבאה).

⁴⁵ רש״י ד״ה לא ישפוך על פי הביב (בשינויים אחדים).

⁴⁶ כגי׳ בכי״י, ד״ש (דק״ס, ס), פי׳ ריבב״ן, או״ז והרע״ב. ולפנינו ברש״י: ׳דבגופיה׳.

⁴⁷ כ״ה לפנינו במשנה. ולקמן (עי״ש הע׳ 337) ליתא תי׳ ׳וכן׳. וליתא נמי בירושלמי, כי״מ (ראה דק״ס, ע) ואו״ז. ופי׳ המאירי טעם הגורסים ׳וכן׳: ׳כשם שחצר ואכסדרה מצטרפות... כך שתי דיוטות׳, וכעי״ז בפי׳ הר״י מלוניל: ׳למי שגורס וכן, מתפרש הכי, כי על ענין צירוף קאי.. החצר והאכסדרה מצטרפין זה עם. וקאמר, דכמו כן שתי דיוטות.. קמ״ל מתניתין דמצטרפין׳. וכתב התוס׳ יו״ט: ׳ולפי׳ הר״ב ל״ג וכן, וכפי׳ מפרשים רש״י והרמב״ם׳. אבל רבינו הביא את פירושו של רש״י אף דגרס ׳וכן׳.

⁴⁸ בכל הספרים: זו ׳כנגד זו׳, והר״י מלוניל כתב להדיא לאפוקי מגי׳ זו: ׳כיון שהן זו כנגד זו ואינן זו למעלה מזו, והן סמוכות זו לזו הרי הן כדיוטא אחת׳.

⁴⁹ רש״י ד״ה דיוטאות.

⁵⁰ כ״ה במשנה.

⁵¹ רש״י ד״ה מקצתם.

⁵² ד״ה מ״ט. ורחב״ש נקט לשון הרמב״ם (הל׳ שבת ט״ו, ט״ז) ופי׳: ׳מאי טעמא, פי׳ שצריך לעשות עוקה מחזקת סאתים בחצר שאין בה ד׳ אמות׳, וכ״ה בפי׳ ריבב״ן (והיא היא, וכצ״ל בהע׳ 27 על פי׳ רחב״ש).

⁵³ רש״י ד״ה אדם רוצה לזלפן (בשינוי מועט).

⁵⁴ כגי׳ ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו ברש״י: ׳לזלף׳ (והגי׳ כאן ניחא טפי, שהרי לא החצר מזלפת, וראה לקמן הע׳ 290).

⁵⁵ ל׳ ר״ח. ולפנינו בגמ׳: ׳פחות מד׳ שופכן׳, וברי״ף: ׳פחות מד״א אדם רוצה לשפכן׳.

⁵⁶ רש״י ד״ה פחות מד׳ אמות (בשינויים).

⁵⁷ כ״ה ברש״י.

⁵⁸ כגי׳ לעיל (עי״ש הע׳ 286). וכ״ה הגי׳ בב״י (סי׳ (שנז, א). ולפנינו ברש״י: ׳לזלף׳ (והשווה ללשון הריטב״א: ׳..לזלפן, פי׳ שהרי אינה ראויה לזילוף׳).

⁵⁹ לפנינו ברש״י: ׳ושופכן׳.

⁶⁰ ההסבר שברי״ף שונה מעט, שכתב: ׳פירוש, שנעשה כשופך לרשות הרבים׳. גם רחב״ש והר״י מלוניל, שאף הם מפרש״י הרי״ף, פי׳ כרש״י. רק ריב״ח (עי״ש הע׳ 253) פי׳ דלא כרש״י וכתב: ׳אי איכא עוקה שרי, ואי לא אסיר, דהא מכוחו קא נפקי לרה״ר׳. וכ״כ הרשב״א (עה״ק ח״א עמ׳ רה, ש״ג רפ״ו): ׳כוחו ברשות הרבים אסור.. לפיכך חצר ..אין שופכין לה מים..׳.

⁶¹ לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳אמר׳.

⁶² כגי׳ רחב״ש וריב״ח. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳ארבע אמות׳.

⁶³ כגי׳ הרי״ף, רש״י, רחב״ש, ריב״ח וד״ש (דק״ס, ר. ועי״ש שכתב: דלפי״ז ׳צ״ל הפסק הנקודה אחר מלת מיא׳. וגם רבינו, שכתב תי׳ ׳פיר׳⁠ ⁠׳ לאחר תי׳ ׳מיא׳, ע״כ דהכא ס״ל). ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳מיא׳ (ב״פ).

⁶⁴ רש״י ד״ה תיימי.

⁶⁵ לפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳מיא׳. וברחב״ש כגי׳ שלפנינו (וראה לעיל הע׳ 295).

⁶⁶ לשון רש״י לעיל (בביאור דברי רבה, עי״ש הע׳ 292), וכן נקט גם בפי׳ רחב״ש (עי״ש הע׳ 36). ואפשר דגרסו כן ברש״י. וממה שנקטו לשון דומה בביאור טעמא דרבה ודר״ז עולה קושיית הגמ׳: ׳מאי בינייהו׳, דלשניהם חיישינן דילמא אתי למישרי זריקא?! וכה״ג בפי׳ ריב״ח, שכתב: ׳אמר רבה.. אי איכא עוקה שרי, ואי לא אסיר, דהא מכוחו קא נפקי לרה״ר. ר״ז אמר בארבע אמות תימי מיא ..פחות מד״א לא תימי מיא, וקא אתו מכוחו לרה״ר׳. וע״כ קושיית הגמ׳: ׳מאי בינייהו׳, דלתרוייהו חד טעמא נינהו, ׳דאתי מכוחו לרה״ר׳?!

⁶⁷ כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) נוסף: ׳אמר אביי׳.

⁶⁸ כגי׳ רש״י (ראה ההע׳ הבאה). ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳אריך׳.

⁶⁹ רש״י ד״ה דאריך וקטין (בשינויים מעטים).

⁷⁰ כגי׳ בד״ש (דק״ס, ר), רחב״ש (עי״ש הע׳ 39) וריב״ח. ולפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳קצר׳.

⁷¹ כ״ה ברש״י (ובד״ש: ׳שיש בה׳).

⁷² כגי׳ בכ״י וד״ש (דק״ס, שם) ורחב״ש, וכ״ה גי׳ הרי״ף והרא״ש בגמ׳ לעיל (ע״א). [ולפנינו הגי׳ שם: ׳רבה׳, ועפי״ז הגיה כאן בגליון דצ״ל ׳דרבה׳.] ולפנינו ברש״י: ׳רב׳.

⁷³ תי׳ ׳פיס׳⁠ ⁠׳ גם בפי׳ ריב״ח והר״י מלוניל, ולפנינו בגמ׳ וברי״ף ליתא.

⁷⁴ כ״ה ברי״ף. ובגמ׳ אין ציטוט מן המשנה ד׳וחכ״א וכו׳⁠ ⁠׳ (וראה ההע׳ הבאה).

⁷⁵ רש״י ד״ה במה דברים אמורים. ולפי״ז ס״ל לרש״י דהך ברייתא קאי ארישא דמתני׳: ד׳אין שופכין.. אא״כ עשו לה עוקה..׳ (וכ״פ רחב״ש). וק״ק, דלגי׳ הרי״ף, שגם רבינו הביאו (ראה הע׳ קודמת), ע״כ קאי אסיפא ד׳וחכ״א׳. וכפי׳ ר״ת (תוס׳ ד״ה תנא) ומדרש שוח״ט, שמות פט״ז (ועי׳ לקמן הע׳ 309).

⁷⁶ בגמ׳ שם: ׳שופך ושונה ואינ נמנע׳, וגם אי״צ עוקה׳, כפי׳ המאירי והרא״ש בדעת רש״י (דבימות הגשמים שרי גם ללא עוקה).

⁷⁷ נראה דהיינו ׳גג׳ ׳מאה אמה׳ דמתניתין, וקאי אחכמים דקאמרי התם בסיפא, ׳לא ישפוך על פי הביב׳. ורש״י, שפי׳ לעיל (ראה הע׳ 307) דקאי ארישא, כתב כן גם כאן (בד״ה שיבלעו): ׳דבלאו הכי חצרו מטונפת ועומדת מפני הגשמים׳. ורבינו פי׳ השתא כרי״ף וכר״ת (שם): ׳ד⁠[א]⁠מתניתין דלא ישפוך על הביב קיימא ברייתא׳. ואפשר דס״ל לרבינו דהברייתא עולה על הרישא ועל הסיפא וכדברי הראב״ד (שהובא בריטב״א): ׳דאכולה קאי בין אחצר פחותה מד׳ אמות או אביב קמור׳ וכ״כ המהר״ל והמהרש״א. וכ״מ מהרמב״ם (פט״ו יח-יט) וריב״ח (שכתב: ׳בד״א שאין שופכין על פי הצנור או על פי הביב, בימות החמה..׳).

⁷⁸ כן נראה להגיה (או שי״ל: ׳בגשמים ובטיט׳).

⁷⁹ פי׳: ׳לא איכפת ליה אם יבלעו או לא יבלעו׳. וברש״י: ׳ולא איכפת ליה דליפקו׳, ר״ל, שאין לו עניין בכך, ולכן כי נפיק אין לומר שנתקיימה מחשבתו. וברמב״ם (שם): ..׳אבל בימות הגשמים.. אדם רוצה שיבלעו המים במקומן׳. ובכ״מ (שם): ׳מ״ט אדם רוצה.. פי׳ אינו מקפיד׳. ונראה ד׳אינו מקפיד׳, היינו ד׳לא איכפת ליה׳

⁸⁰ לשון הרי״ף.

⁸¹ לפנינו בגמ׳ (וכ״ג לקמן, עי״ש הע׳ 322): ׳למאי ניחוש לה׳ (וברי״ף ליתא, ראה הערה 315).

⁸² כן הוא בגמ׳ (אפשר דנשמט ׳בדעות הדומות׳, מ׳אי משום׳ עד ׳ואי משום׳).

⁸³ מכאן ואילך, גם ברי״ף.

⁸⁴ גי׳ הרי״ף. ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳בשבת׳.

⁸⁵ ברש״י סד״ה אי משום, נוסף: ׳מקלחין הן, ואמרי מי גשמים נינהו׳.

⁸⁶ כגי׳ בד״ש וברי״ף (דק״ס, י) ולפנינו בגמ׳: ׳מחזיק׳.

⁸⁷ כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳לו׳ (וראה דק״ס, שם).

⁸⁸ עפ״י רש״י ד״ה מחזיק סאה.

⁸⁹ כל׳ הגמ׳. וברי״ף: ׳לה׳ (וראה לעיל הע׳ 319).

⁹⁰ כ״ה ברש״י (שבהע׳ הבאה). ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳מאי׳. לגי׳ ברי״ף ורש״י (ראה ההע׳ הבאה). ובגמ׳: ׳מאי׳ ניחוש. (וראה לעיל הע׳ 313).

⁹¹ רש״י ד״ה התם למאי ניחוש לה (בשינוי מועט).

⁹² אולי צ״ל ׳דהא היא׳. ולפנינו ברש״י: ׳דהא הוא גופיה׳.

⁹³ כ״ה ברש״י.

⁹⁴ כגי׳ רש״י לקמן. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳אי׳.

⁹⁵ כגי׳ הרי״ף ורש״י. ובגמ׳ נוס׳ תי׳: ׳גזירה׳ (וראה לעיל הע׳ 315).

⁹⁶ כ״ה להלן ברש״י.

⁹⁷ לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳צנורו׳.

⁹⁸ ראה לעיל הע׳ 316.

⁹⁹ רש״י ד״ה ואי משום שמא יאמרו (בשינוי).

¹⁰⁰ ד״ה סתם צנורות. וכ״ה ברחב״ש, ובריב״ח ליתא, אולי משום שמהרמב״ם (הל׳ שבת טו, יז) משמע דמותר אף לכתחילה (עי׳ ב״י סי׳ שנז, א) [ושמא מה״ט כתב: ׳אמר רשצז״ל׳, למימר דיש חולקים, וראה מבוא].

¹⁰¹ כ״ה לפנינו (בגמ׳ וברי״ף).

¹⁰² כ״ה ברי״ף. ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳שרי׳.

¹⁰³ רש״י ד״ה אמר אביי הלכך.

¹⁰⁴ רש״י ד״ה אפילו כור וכוריים.